החלטה בתיק רע"פ 11097/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.11.2004 ב-ע"פ 8361/04, אשר דחה את ערעור המבקש על החלטותיו של בית המשפט לעניינים מקומיים  בירושלים מיום 31.3.2004 ו-22.4.2004 ב-ת"פ 9017/01. בקשה זו היא נסיון סרק לדחות, ללא הצדקה, לדחות ביצוע צו הריסה שיפוטי אותו אמור היה המבקש לבצע עוד ב-1.3.99.

העובדות

2.        ב-14.5.1998 ניתן נגד המבקש צו הריסה שיפוטי (ת"פ 4172/97), במסגרתו נצטווה להרוס מבנה שנבנה שלא כדין בשכונת ראס-אל-עמוד בירושלים ונאסר עליו לעשות שימוש במבנה. ב-1.3.1999 נכנס צו ההריסה השיפוטי לתוקף, אך מאז ועד היום לא קיים המבקש את צו ההריסה והמשיך להשתמש בנכס.

3.        בשנת 2001 הועמד המבקש לדין בהליך משפטי נפרד בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בגין הפרת צו ההריסה השיפוטי והפרת איסור השימוש במבנה (ת"פ 9017/01). בתום הליך משפטי נפרד זה הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירה של אי קיום צו של בית המשפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. ב-4.3.2003 נגזרו על המבקש קנס בסך 45,000 ש"ח ו-7 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים, כאשר התנאי הוא "אם תוך 3 שנים ממועד תחולת צווי איסור השימוש והאיטום הוא יעבור עבירה על סע' 210 לחוק מיום 4/11/03". עם זאת נקבע, כי במידה והמבקש ימלא אחר צו ההריסה השיפוטי או-אז יופחת הקנס עד ל-10,000 ש"ח בלבד.

4.        ב-9.3.2004 נמצא, במהלך סיור שערך באתר מפקח הועדה המחוזית לתכנון ובניה, כי המבנה נשוא צו ההריסה איננו קורת הגג של המבקש, וכי המבקש השכיר אותו תמורת דמי שכירות.

           ב-31.3.2004 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים בקשה של המבקש לעיכוב ביצוע צו ההריסה השיפוטי שנפסק נגדו. ב-14.4.2004 הבהיר בית המשפט כי גזר הדין ב-ת"פ 9017/01 (אשר קבע ענישה בעבירה של הפרת צו הריסה שיפוטי) אינו מבטל את גזר הדין ב-ת"פ 4172/97 (אשר קבע ענישה בעבירה של בניה שלא כדין). ב-22.4.2004 דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר בבקשה לעיכוב ביצוע.

           על החלטות אלה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.        בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש וקבע כי גזר הדין ב-ת"פ 9017/01 לא בא להחליט שגזר הדין ב-ת"פ 4172/97 מבוטל וכי מדובר בשני הליכים נפרדים ועצמאיים:

"יוצא, שבית משפט קמא גזר על המערער עונש נוסף בעקבות הפרתו את צו איסור השימוש שניתן בת"פ 4172/97. גזר דין זה אינו מבטל את תוקפו של צו ההריסה, אלא מיתוסף לו".

           בית המשפט המחוזי קבע כי צו ההריסה השיפוטי תקף וכי על המבקש לקיימו לאלתר:

 "המערער לא ניסה לסתור את טענות המשיבה או להסביר את פשר העיכוב בהשגת ההיתר במשך 6 השנים מאז בניית המבנה הבלתי חוקי, וזאת נוכח העובדה שצו ההריסה לא בוטל... על המערער חלה החובה לקיים את הצו שניתן, וכל עוד לא עשה כן, בצדק הועמד לדין בגין אי קיום הצו והוטל עליו קנס".

בקשת רשות הערעור

6.        המבקש חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי. לטענתו, צו ההריסה השיפוטי הומר לצו איטום בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 4.3.2003 ב-ת"פ 9017/01. לחילופין, טוען המבקש כי עצם הטלת עונש כספי נכבד "פוסלת" את ביצוע צו ההריסה. הוא מבקש כי אורה על ביטול צו ההריסה השיפוטי או לחילופין כי אורה על התלייתו עד לסיום הליכי הרישוי. לבקשתו זו צירף בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, ולחלופין לעכבו לתקופה סבירה גם אם תידחה בקשת רשות הערעור.

דיון

7.        דין בקשת רשות הערעור להדחות. היא אינה מעוררת שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת והמצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

8.        המבקש חוזר בפנינו, למעשה, על טענותיו בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בחן לגופן את מכלול טענותיו של המבקש והכריע בהן. לא מצאתי מקום להתערב בכך. המקרה שבפנינו אינו מעלה כל נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. המשך עבודות הבנייה לאחר מתן הצו מהווה הפרת צו שיפוטי. הפרת צו שיפוטי היא עבירה לעצמה. אכן, מרגע שצו הפסקה שיפוטי ניכנס לתוקף שומה על מקבל הצו לחדול בו-ברגע מהמשך ביצוע כל עבודת בנייה שהיא (רע"פ 10896/04 אג'באריה נ' מ"י (טרם פורסם)). בית המשפט רואה בחומרה תופעה של הפרת צווים שיפוטיים ומנהליים בדיני התכנון והבניה וישנה חשיבות להבעת מסר עונשי מרתיע בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים כדי להילחם בזלזול בצווי בית המשפט בכלל ובתחום התכנון והבניה בפרט (רע"פ 8406/03 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו" (לא פורסם)).

9.        למעלה מן הצורך יוער, כי אין כלל עיגון לטענת המבקש לפיה צו ההריסה השיפוטי הומר כביכול בצו איטום. מדובר בשתי החלטות נפרדות העומדות כל אחת בפני עצמה: הראשונה קובעת צו הריסה, בעוד השניה קובעת את הענישה על הפרת צו הריסה (לרבות עונש על תנאי וקנס).

10.      המבקש הפר צו שיפוטי משך שנים ארוכות כפי שציין בית המשפט המחוזי המערער יכול היה להקטין את הקנס.